דני כהן
שאלות ותשובות
אין שאלות שמתאימות לחיפוש או לסינון.
כמה באמת אתה מכיר את הדרך הקמינו לסנטיאגו דה קומפוסטלה?
הלכתי את הדרך הזו, גם קיטרתי וגם סבלתי בה. מאז 2012 אני הולך בקביעות בשבילים הללו. את החלק הצרפתי, 840 קילומטרים, עשיתי כשלוש פעמים, את השביל מליסבון (הקמינו פורטוגז) 711 קילומטרים עד מושייה ופיסטרה, את הדרך מברצלונה (קמינו קטלן וקמינו אברו) כולל חציית הפירנאים ועד אורטז בצרפת (מתחבר עם GR65) כ-800 פחות עשרים קילומטרים, את הקמינו דה לה פלטה מסביליה ועד סנטיאגו ומשם לים (1100 קילומטרים), את הקמינו לפאטימה (ויאה כרמיליטה) מפורטו עד פאטימה בפורטוגל, והיו עוד כמה. בטח שכחתי.
כמה זמן לוקח לכתוב ספר?
כתיבת טרנטה דואה ארכה כשנתיים, והספר נכתב במהלך שהותי בקיבוץ בנגב.
כתיבת ציפורים רעות ארכה שמונה שנים וחצי. הספר נכתב בחיפה, בדולומטים באיטליה ובמושב מיצר. הספר שהה על המחשב כשלוש שנים לפני שיצא לעריכה ספרותית.
מי הן רוני, ענת ודרורית, להן הקדשת את הספר?
ענת, רוני ודרורית לקחו חלק בתהליך השיקום שנדרשתי בו לאחר פציעה. אחת היא רופאה, אחת היא פסיכולוגית ואחת היא מטפלת משפחתית. בלעדיהן הייתי חצי בן אדם. לא שעכשיו אני אחד שלם, דרך אגב.
אתה בעצם לופו. אתה לופו. כן?
על זה יש לי סיפור. באחת ההליכות בפורטוגל פגשתי בחור ישראלי. פגישה מקרית בערב ראש השנה, שני ישראלים, יחידים על השביל באמצע שום מקום. זה נשמע אפילו יותר הזייה, כי מתברר לי שהבחור קרא את הספר טרנטה דואה. הוא וגם אני כל כך התלהבנו, שהוא החל לקרוא לי לופו, כשם גיבור הספר. אז לא. אני לא לופו. ואין בספר הרבה התאמה לחיים האמיתיים שלי. כן, יש את חיפה ויש מעט הופעות אורח של עולם שהכרתי, אבל זה - הגיבור - ההוא - לא אני.
מה שכן, יש סוד קטן, שעכשיו כבר לא ישאר סוד. לופו פיטרו הוא שמו של אבי טרם החליף אותו לשם אחר. למה החליף, למה רצה בזה, למה זה נשמר כסוד בתוך המשפחה? זה עדיין לא ברור. אותו אי אפשר לשאול. כבר. רק בסיאנס. אז השם נכנס לי לתוך הגיבור. שישאר שם לעד. או עד שתהיה פה מלחמה גרעינית והספרים והמידע הדיגיטלי יוכחדו.
מי היא שירי שזורחת מהשמיים?
שירי מילצ'ן הייתה חברת אמת. תמיד באה בטוב, ואם זה היה בפחות, גם הפחות היה בטוב. נקיית לב, אוהבת אדם ופריקית על טיולים וטבע. אם מסורה לשתי בנות ובן. היא נפטרה בחטף מדום לב לפני גיל 50.
בחייך, תגלה על איזה קיבוץ כתבת?
אין מדובר בקיבוץ ספציפי. אבל אם תחפש טוב במפה, זה לא מסובך. האזור די ברור.
יש דמויות אמת בטרנטה דואה?
דמויות אמת לא, אבל למשל ג'ובאני הוא בחור שהכרתי, איטלקי, והיום הוא רופא. אז אפשר לומר שמשהו מהדמות שלו בספר מבוסס על בן אדם אמיתי שפגשתי.
למה הספרים לא בחנויות ספרים?
התשובה פשוטה. את טרנטה דואה הדפסתי לפני למעלה מעשור, הוא נמכר אז בחנויות, וכמו הרבה ספרים לפניו והרבה אחריו, עבר למכירה ישירה. ציפורים רעות הלך מראש למכירה ישירה.
התחום של ספרי פרוזה של בתי הוצאה נחשבים הצטמצם מאוד למספר כותרים בודדים, והתחרות שם קשה. ציפורים רעות אולי לא התאים להיות ספר של מכירה רחבת היקף. אני מקווה שאני טועה. מצד שני, יש הוצאות קטנות שמספקות שירותי הפקה ואריזה, ולזה לא נדרשתי. יכולתי להפיק את הספר בעצמי.
אז קדימה, לרכוש ולתמוך ביוצרים עצמאיים.
למה האתר נקרא שלושה ספרים?
טרנטה דואה הופק בעברית ובאנגלית, ולמעשה הגרסאות רק דומות. האנגלית נערכה מחדש, והיא מוצר אחר. זה שלושה.
למרות זאת, יש ספר שלישי בעברית, והוא בשלבי לידה. אז בסוף יהיו ארבעה ספרים באתר שיקראו לו שלושה ספרים. זה עושה יותר שכל?
כמה כבר עולה להדפיס, שאתה לוקח מאה שקל מעותק?
להדפיס עולה נניח 25 שקל, פלוס ולא מינוס. אבל אמליץ לך ככה: אם אתה רוצה להרוויח, לך לתחום אחר. בספרים השאלה תמיד היא כמה מפסידים. להפסיד זה חלק מהכתיבה, אלא אם אתה כותב את הטרילוגיה של שר הטבעות, או מלכת ירושלים, או כתבת את הארי פוטר.
למכור ספר היום זה בסופו של דבר להישאר עם כמה שקלים לעותק. לא כותב כי מרוויח, כותב כי חייב. דבר איתי אם אתה בכל זאת רוצה לכתוב, כי שווה שתדע לאן אתה הולך מבחינת השקעה.
אני מחפש את טרנטה דואה בתרגום לאנגלית ולא מוצא.
בבוקפוד יש את הספר באנגלית. חפש אותו trentadue. הוא מופיע גם באמזון.
אתה קיבוצניק בכלל? הספר עושה מהקיבוצים בדיחה.
הפוך, גוטה. הפוך! הייתי חבר קיבוץ זעיר כמה שנים טובות וארוכות. קיבוץ זעיר זה קיבוץ שאין בו את כל התשתית הטובה של קיבוץ גדול, כמו חדר אוכל ובריכה, ומצד שני יש בו את כל האלמנטים של קולקטיב, על פגמיו, מרוכזים בנקודה אחת.
אבל האמת, אם תקרא את הספר, כי נדמה שלא קראת, תגלה כמה אהבה יש בו כלפי הרעיון השיתופי, הערכים, ואיך האדם יכול לברוא מחדש את הטוב.
אני רק מבקש לוודא: שירלי ועירן שמופיעים בספר הם אנשים אמיתיים לגמרי?
כמה שחיפשתי, אין עיתון תנועתי ששמו הקואופרציה, אבל היה עיתון הקיבוץ, והיה ידיעות הקיבוץ, ויש את עיתון הדף הירוק ואחיו הצעיר זמן קיבוץ.
הדמויות בציפורים רעות: עירן הוא ערן שחר, מי שהיה עורך העיתון של התנועה הקיבוצית, ושירלי היא שירלי זינגר, שהחליפה אותו בתפקיד. הדמויות שלהם נכתבו כמחווה לשנים נפלאות שהיו לי איתם ביחד ככותב בעיתון. הם אישרו, כמובן, את הקטעים המומצאים בספר.